מבחן מיני מנטל

כיום, הביטוחים הסיעודיים הקיימים בישראל כוללים גם כיסוי למצבים של תשישות נפשית, מצבים קשים שבהחלט עשויים להביא אדם להיות במצב סיעודי בו הוא זקוק לליווי והשגחה צמודים בכל שעות היממה, גם בלי קושי פיזי בביצוע פעולות יומיומיות.

אך מכיוון שמצב של תשישות נפש כולל גוונים רבים ולא כל תשוש נפש הינו סיעודי, בהקשר לביטוח סיעודי מיושמים מבחנים מסוימים שנועדו לאבחן את המצב ולקבוע את מידת התפקוד של החולה. מבחן מיני מנטל הוא אחד המבחנים העיקריים בהקשר זה.

אודות מבחן מיני מנטל

מבחן מיני מנטל או שאלון מיני מנטל אינו משמש בלעדית למטרת הגדרת תשוש נפש בהקשר לביטוח סיעודי. זהו מבחן בינלאומי שפותח כחלק ממערך אבחון של מחלות ניווניות כגון אלצהיימר או דמנציה ואבחון בעיות קוגניטיביות באופן כללי.

המבחן משמש רופאים, בעיקר רופאים המתמחים בפסיכוגריאטריה, לא רק לאבחון מחלות ובעיות בתפקוד הקוגניטיבי אלא גם לבחינת התדרדרות תסמינים ולהעריך את מידת חומרת הפגיעה.

הבדיקה הזו נקראת מבחן מיני מנטל משום שמדובר על מבחן קצר בן 30 שאלות (מיני) ומתוך המונח הלועזי Mental State – מצב מנטלי. כך נוצר השם מבחן או שאלון מיני מנטל. המבחן כולו אורך באופן כללי כעשר דקות והוא בוחן תפקודים קוגניטיביים כגון ביצוע חישובים, זיכרון והתמצאות במרחב. המבחן פותח על ידי כמה אקדמאים בשנת 1975.

מבחן מיני מנטל כולל שאלות פשוטות ופתירת בעיות, למשל: הזמן והמקום, חזרה על רשימת מילים, פעולות חישוביות בסיסיות, שימוש בשפה וכישורים מוטוריים בסיסיים (משימת העתקה של שני מחומשים מחוברים). כל שלב בשאלון מיני מנטל כולל ניקוד מרבי שניתן לצבור (עד מקסימום 30), כאשר כל תוצאה מעל ניקוד של 27 משמעותה תפקוד קוגניטיבי תקין.

מתחת לניקוד של 27 ישנה פגיעה קוגניטיבית כלשהי, כאשר טווח הניקוד המדויק משמש לקביעת מידת החומרה של הפגיעה. כמובן שהתוצאות של מבחן מיני מנטל אינן משמשות בלעדית לאבחון מחלות כגון דמנציה או אלצהיימר ולא מבססים החלטת ביטוח סיעודי רק על סמך מבחן זה – כאשר כן משתמשים במבחן זה יש התחשבות בתוצאות כחלק ממכלול העדויות וחוות הדעת.

מבחן מיני מנטל מאפשר לבצע בדיקת אבחון והערכת מצב באופן פשוט ונגיש, בתוך זמן קצר וללא הכנות או אי נוחות משמעותית מצד הנבדק. המבחן אינו מצביע על הסיבה לפגיעה הקוגניטיבית או הירידה ביכולת האינטלקטואלית אלא רק מספק הערכת מצב עדכנית.

הגדרת תשוש נפש בעזרת מבחן מיני מנטל – לצורך ביטוח סיעודי

כאמור, בתביעות לביטוח סיעודי עבור מבוטחים תשושי נפש נעשה לעיתים שימוש במבחן מיני מנטל לאבחון והערכת המצב. הבדיקה נעשית במקרים אלו על ידי רופא פסיכו-גריאטרי, פסיכיאטר או נוירולוג ובמקרים רבים כחלק מהכנת חוות דעת רפואית לתביעת ביטוח סיעודי.

הגדרת תשוש נפש סיעודי מסתמכת גם על התוצאות של מבחן מיני מנטל, גם על מסמכים רפואיים רלבנטיים אחרים, גם על חוות דעת רפואית כללית לעיתים וגם על בדיקת התפקוד והכשירות (מבחן ADL) הבוחנת יכולת לבצע 6 פעולות יומיומיות.

כמובן שאין חובה לעמוד בדרישות מבחן ה-ADL לכשירות הפיזית כי אדם יכול להיות תשוש נפש ועדין להיות במצב פיזי מצוין מבחינת תפקוד בסיסי ויומיומי. ככל שהניקוד במבחן מיני מנטל נמוך יותר, כך מסתמן שרמת הפגיעה הקוגניטיבית גבוהה יותר וכך גוברים הסיכויים שאותו אדם יוגדר תשוש נפש ויהיה זכאי לזכויות מתוקף הביטוח הסיעודי – הן מהביטוח הלאומי והן מחברת הביטוח.

לסיכום, מבחן מיני מנטל מהווה כלי יעיל ומקובל לאבחון והגדרת תשושי נפש בהקשר לביטוחים סיעודיים בישראל. לרוב יש לצרף את תוצאות המבחן במסגרת חוות דעת רפואית לתביעת הביטוח הסיעודי או כחלק אינטגראלי מהמסמכים הרפואיים המוגשים במסגרת התביעה. יתכן וחברת הביטוח תבקש לערוך את המבחן לצורך אבחון והערכת מצב.